משנרקלים ונהנים🌶️

צעדנו על החוף עם האבנים הקטנות, אבל מספיק גדולות שלא יידבקו וייכנסו לכל מקום כמו חול. נכנסנו מהפתח לריף, ככה שלא נדרוך ונפגע בריף הרדוד שהתפתח שם במיליוני השנים האחרונות. כל אחד שנירקל בקצב שלו ודי מהר איבדנו זה את זה. אני שנירקלתי לאיטי, מתפעל מהריף השמור וגושי האלמוגים. מדי פעם צללתי בחופשיוֹת כדי להתקרב לדג שמעולם לא ראיתי. כשהגעתי לאזור של הריף מול הקאמפ, אחד צעק לי,
"יש פה בב!"
"מה?"
"יש פה צב!"
"וואו, אשכרה!"
"ממש מתחתייך!"
צללנו אליו בתורות, והצב האדיב נשאר במקומו ומדי פעם התענג על אחד האלמוגים.
"יש פה גם טריגון!"
"וואלה?"
"איפה שהם משנרקלים!"
הם לא היו רחוקים, אבל כשהוא אמר טריגון שיערתי שהוא התכוון לעוד סטינג ריי נקוד, שכבר ראיתי עשרות כמוהו רק בשבוע האחרון. במצב רגיל אולי כן הייתי שוחה לראות אותו ולהתלהב ביחד איתם, אבל גם ממש הייתי צריך לחרבן. ראיתי את אבא שלי כבר על החוף, אבל לא הצלחתי למצוא את הפתח בריף שממנו יצא. הבנתי שאאלץ לשחות את כל הדרך לצד השני של רצועת החוף, איפה שעוגנות הסירות. הריף היה יפהפה, אבל השמש כבר שקעה וכבר הייתי יותר משעה במים. עוד לחיצה אותתה לי והובילה אותי לבחון את המצב:
שאר המשנרקלים חזרו לתצפת על הצב והגלים היו בכיוון ההפוך מהם. צללתי, הפשלתי את הבגד-ים ונכנסתי לריחוף בסקוואט תוך כדי שחרור אוויר מהראות, ולחצתי. ביחד עם הבועות שלי הכול התפזר והחל לצוף. דגים הגיעו. כשעליתי לפני המים קלטתי את שאר המשנרקלים מהקמפ שוחים ישר לכיווני. שחיתי מזירת הפשע, אבל עוד לפני שהספקתי להתרחק שמעתי,
"איכ מה זה? יש פה מלא חרא!"
צללתי שוב במהירות, למרות שהם בטח כבר עשו את הקישור. במהלך השחייה ליציאה חשבתי שאם ישאלו אותי- אכחיש כל קשר. "זה שמטייל עם אבא שלו חרבן בריף, ממש מול הקאמפ איפה שאנחנו משנרקלים!" דמיינתי בראשי, גם שהחבר'ה ישתפו את כל השאר, כולל הבחורות וזאתי שאני חושב שאין לי סיכוי טוב אבל מוצאת חן בעיני מספיק בכדי שבכל זאת אנסה. חוץ מזה, זה לא שזה כזה לא הגיוני לראות קקי צף במקום כל כך לא מפותח עם שירותים כאלה, אבל העיקר הם הצליחו לסדר שם וויפי שעובד לפעמים. כשיצאתי כבר חשבתי אחרת, שאם ישאלו או יאשימו, אגיד שזה היה מצב חרום, שאכן היה כזה. הרי הם יבינו, כולם מחרבנים ולכולם היו לפחות כמה פעמים שממש היו צריכים, שאם לא היו משחררים באותו הרגע זה היה הולך לתחתון. כשחזרתי לחושה התלבטתי אם לשתף את אבא. הקירות שם מקש, והחושות מטר זו מזו. בסוף הייתי חייב לשתף. ביקשתי שיהיה בשקט בקשר לזה, כי זה מפדח אותי וסיפרתי לו בקצרה את כל הסיפור.
"חרצף???" הוא פלט בקול על סף התפקעות מצחוק.
"שששש!"