התגלגלויות בקטנה

הקטע הראשון שכתבתי נקרא שיעבוד והונאת הסמארטפונים, אי שם בשנת 2014

מעט אחר כך החלטתי שפייסבוק ואינסטגרם הם הכי רחוק שאלך ברשתות החברתיות, ושלסטורי'ס לא אהיה שותף, כי זה פשוט פיצ'ר שגורם לך להיכנס יותר לאפליקציה בשביל לא "לפספס".

אחת הסיבות שהניעו אותי לפרסם את הספר הראשון שלי הייתה שהרגיש לי שהסושיאלס זה לא המקום המתאים לסיפורים לי, שאולי יצברו כמה לייקים וכמה ימים אחר כך יבלעו בפיד.

   נשארתי רק עם הפייס והאינסטה, שגם אותם אני מוחק לסירוגין בשביל להתחבר יותר לחיים שבאמת מסביבי. סטורי'ס אני עושה רק מידי פעם, בשביל להגיע ליותר אנשים. וספר? בדיוק פרסמתי את ספר הסיפורים הקצרים השלישי שלי. אבל אחרי התהליך של לכתוב, לערוך, ולהוציא לאור, מתחיל תהליך של להביא את עצמי לאנשים, בתקופה שהרבה פחות קוראים, ובעיקר גוללים. אז את הספרים אני מרבה לפרסם בסושיאלס, והנה אפילו פתחתי אתר!

תכלס מלקרוא כמה סיפורים אפשר להכיר הכי מקרוב, אולי קרוב מידי ממה שתכננתי. רציתי אותנטי. נראה לי. אכתוב פה בקטנה את ההתגלגלות שלי מאז השחרור מהשירות בצבא כנהג המשאית הראשון ממכבים-רעות.

למכור קוסמטיקה? בסוף לא יצא. עונת פסטיבלים באירופה שבחלקה מכרתי מגולגלוואחים, והצטרפתי לעבוד עם האיטלקים והפיראטים הטבעונים, במקום. חזרה למחייה ועבודה בשביל בילויים בתל אביב. אחרי החתונה של אחותי היה אפשר שוב לעזוב. הפעם להתקעות לא מתוכננת בקו-טאו והמשך עבודה כמדריך צלילה באי, בטסמניה ובשונית הגדולה בעולם. טיול נוודי עם אוטו שהכיל כל מה שצריך והכרויות עמוקות ושטותיות עם מי שבדרך. טיול טרמפים בניו-זילנד, כאילו בלי כלום. אז מגלים שדווקא יש הכול.

חיפושים בארץ הובילו לעונת סקי בסן אנטון, שנגמרה בעקבות הקורונה, בסגר הדוק בעיירת הסקי וזוגיות שבעקבותיה עברתי לאוסטריה והתחלתי לימודי קיימות ואנרגיה. רק שבסמסטר הראשון הדברים די החשיכו. ככה שנתקעתי עם תואר בגרמנית. אבל היי, בסוף לא כזה נתקעתי, ונראה שבחרתי טוב. למדתי והכרתי כל מיני אנשים וחברים בכל מיני מצבים. לא רק של טיול קלאסי. עם מי ואיך אני רוצה לטפח קשרים. גם להיות לבד, אבל לא בודד. להיות זר ולהרגיש מקומי. ויותר מהכול, למדתי והכרתי את עצמי, ולהיות קשוב לעצמי ולהראות לעצמי כמה אני חזק ולמה אני מסוגל. גם ההבנה שהדברים לא כאלה קשים ומורכבים כמו שאנו עושים אותם, כי אם נרצה – אפשר הכול. כמעט. וגם זה בסדר.

מהסיפורים אפשר לקחת חיוכים והשתטויות עד חתיכות של תובנות, ופשטות במפגשים אישיים ופליאה מהעולם, מהדברים הקטנים ומהמצבים אותם אנו יוצרים. ואולי רק להעביר כמה רגעים בתור לרופא השיניים. ככה או ככה, החיים ממשיכים.

לפעמים משיט, ולפעמים מושט